מחלת העכברת לפטוספירה

כיצד חודר חיידק הלפטוספירה לגוף הכלב וכיצד הוא מתפשט לאיברי המטרה?

• מקור והעברה: החיידק מצוי בשתן של בעלי חיים נגועים בכמויות גדולות. ההידבקות נעשית ממגע ישיר עם השתן או עם מים שזוהמו בו.

• שער החדירה: החיידק חודר לגוף דרך הריריות של הפה, האף או העיניים.

• התפשטות: מרגע החדירה, החיידק נע במהירות רבה בזרם הדם ומגיע אל איברי המטרה

לפטוספירה רקע

חיידק סלילי בעל מספר זנים

נפוץ במכרסמים ולכן שמו

נפוץ בשנים האחרונות בארץ בגלל התפרצות בעיקר בצפון באנשים ובכלבים

ישנו שינוי בשכיחות זן אחד על חשבון האחר ובעקבות זאת שינו את החיסון

מהם שלושת איברי/מערכות המטרה העיקריים שבהם פוגע החיידק באופן אקוטי, ומה סוג הפגיעה בכל אחד מהם?

1. כליות: גורם לדלקת כליות וכשל כליות אקוטי (Acute Kidney Injury).

2. כבד: גורם לדלקת כבד אקוטית.

3. אנדותל כלי הדם (דפנות כלי הדם): גורם לפגיעה בכלי הדם ולדימומים נרחבים בגוף

זני הלפטוספירה בחיסונים

במשושה ובמתומן:

קניקולה ואיקטרוהמוראגי (נפוץ בחולדות והוא יותר “עירוני”)

רק במתומן:

פומונה( היה מוכר כזן החזיר ואלי ההתפשטות שלו קשורה להתפשטות חזירי הבר כעת הפך לעיקרי בכלבים) וגריפיטיפוסה

בכללי כאשר מופיע זן חדש יש נטייה “לאלימות” רבה

אילו סימנים קליניים נפוצים יציג הכלב כתוצאה מהפגיעה בכליות, בכבד ובכלי הדם?

• סימנים כלליים: חום, חולשה התלויה בחומרת ההדבקה,יכול לגרום למוות באחוזים גדולים.

• סימני כליה: כשל כליות אקוטי, הפסקת ייצור שתן (אי מתן שתן). במקרים רבים הפגיעה קשה ומצריכה טיפול בדיאליזה.

• סימני כבד ומערכת העיכול: צהבת וסימנים לא ספציפיים כמו הקאות ושלשולים (נפוץ מאוד).

• סימני כלי דם: דימומים נרחבים בגוף (עקב הפגיעה באנדותל).

אילו איברים ומערכות נוספים עלולים להיפגע מחיידק הלפטוספירה בשכיחות נמוכה יותר, ומהם הסימנים הקשורים לכך?

• עיניים: דלקות ובעיות עיניים.

• מוח: פגיעה עצבית.

• ריאות ולב: פגיעה ריאתית ובעיות לב.

• רחם: פגיעה ברחם הגורמת להפלות בנקבות הרות

אילו ממצאים כלליים בבדיקות דם ובדיקות עזר יכוונו אותנו לחשד במחלת העכברת?

• ביוכימיה של הדם: המדד הנפוץ ביותר הוא אזוטמיה – פגיעה קשה בכליות המתבטאת בערכים גבוהים מאוד של שתנן (Urea/BUN) וקריאטינין.

• ספירת דם (CBC): עשויה להראות עלייה בתאים לבנים מסוג ניוטרופילים (ניוטרופיליה) וירידה בטסיות הדם (טרומבוציטופניה).

• הדמיה (אולטרסאונד): יראה סימנים קליניים מובהקים לבעיית כליות אקוטית

• כיצד מאבחנים עכברת באמצעות בדיקת כייל נוגדנים, ומהו המדד הנחשב לדיאגנוסטי (אבחוני)?

• בדיקה עוקבת קריטית: מאחר שנוגדנים מופיעים גם אצל בעלי חיים מחוסנים, בדיקה בודדת אינה מספיקה. חובה לבצע בדיקה ראשונית ולחזור עליה כעבור 10 ימים.

• המדד הדיאגנוסטי: עדות לעלייה של פי 4 ומעלה בכייל הנוגדנים בין שתי הבדיקות נחשבת להוכחה אבחונית למחלה פעילה.

• מגבלות השיטה:

  1. זמן פיתוח הנוגדנים: המחלה אקוטית ומתפרצת מהר, אך לגוף לוקח זמן לייצר נוגדנים (IgG), ולכן בתחילת המחלה הכייל עשוי להיות נמוך או שלילי.

  2. תגובתיות צולבת (Cross reactivity): קיימת הצלבה חזקה בין הנוגדנים של הזנים השונים, ולכן חובה לבדוק את כל ארבעת זני הלפטוספירה בכלבים כדי לקבל תמונה אמינה

מהם היתרונות הבולטים של בדיקת פי.סי.אר לאבחון עכברת, ומהי הדוגמה המועדפת לבדיקה זו?

• הדוגמה המועדפת: נוזל שתן.

• היתרונות המרכזיים:

  1. חסינות להשפעת החיסון: בדיקת ה-PCR מזהה ישירות את ה-DNA של החיידק עצמו, ולכן היא אינה מושפעת מחיסונים קודמים שקיבל בעל החיים (בשונה מבדיקת נוגדנים).

  2. אבחון מוקדם ומהיר: מאפשרת לגלות את נוכחות הפתוגן עוד בשלבים האקוטיים המוקדמים, לפני שהגוף הספיק לפתח כייל נוגדנים משמעותי

מהו מעמדה של בדיקת תרבית באבחון מחלת העכברת ברוטינה הקלינית?

בדיקה זו כמעט ואינה מבוצעת בקליניקה בגלל שתי מגבלות מרכזיות:

1. היא קשה מאוד לביצוע מבחינה מעבדתית.

2. היא נחשבת לבעלת רגישות נמוכה מאוד (סיכוי גבוה לקבל תוצאה שלילית כוזבת למרות נוכחות החיידק)

אילו משפחות של אנטיביוטיקה משמשות לטיפול ישיר בחיידק הלפטוספירה בכלבים?

הטיפול הרפואי כנגד החיידק מבוסס על מתן אנטיביוטיקה ממשפחת הטטרציקלינים וממשפחת הפניציליים. (מתוך הצגת המקרה: הכלב שושו טופל באופן ממוקד באנטיביוטיקה מסוג אמפיצילין).

מה כולל הטיפול התומך בכלב חולה עכברת, ומהו הפתרון הטיפולי הנפוץ במקרה של כשל כליות אקוטי חמור?

• טיפול תומך כללי: ניתן בהתאם לחומרת הפגיעה באיברים (למשל, מתן נוזלים למניעת התייבשות ותרופות נוגדות הקאות).

• במקרה של כשל כליות: פגיעה כליייתית קשה המונעת מהכלב לייצר שתן נפוצה מאוד במחלה זו, והיא מהווה את אחת הסיבות הנפוצות ביותר לטיפול בדיאליזה ברפואה וטרינרית

אילו שלושה צעדים מרכזיים יש לנקוט כדי למנוע הידבקות של כלבים במחלת העכברת?

1. יסון מעודכן (הקפדה על חיסון מתומן המכיל הגנה מפני ארבעת הזנים הנפוצים, ובפרט הזן האלים L. pomona).

2. מניעת כניסה של הכלב למקווי מים נגועים או עומדים.

3. הפחתת מגע של הכלב עם חזירי בר (הנחשבים למאגר ההדבקה העיקרי של זן הפומונה)

כיצד בני אדם בכלל, ובעלי מקצוע בפרט (כגון וטרינרים ורפתנים), צריכים להישמר מפני הידבקות בעכברת?

עכברת היא מחלה זואונוטית קשה (ומחלה "מקצועית" נפוצה בקרב וטרינרים ורפתנים). דרכי ההגנה כוללות:

1. הימנעות מוחלטת ממגע בהפרשות (ובמיוחד בשתן) של בעל החיים החולה או החשוד כנגוע.

2. במקרה של חשיפה או מגע עם הפרשות נגועות, יש לקחת טיפול אנטיביוטי מונע

• (השאלה / המקרה הקליני): כלב לברדור בן שנה וחצי, שחוסן חודש לפני כן בחיסון משושה, מגיע לקליניקה עם היסטוריה של משחק מרובה במים, חולשה, חוסר אכילה והקאות.

  • בבדיקה פיזיקלית: חום גבוה והתייבשות.

  • בבדיקות מעבדה: ניוטרופיליה, טרומבוציטופניה, אזוטמיה קשה (שתנן וקריאטינין גבוהים), והכלב מפסיק להטיל שתן ומדרדר לכשל כליות אקוטי המצריך דיאליזה.

  • בבדיקת כייל נוגדנים ראשונית: מתקבל כייל נמוך של 1:100 לזן L. pomona.

  • כעבור 10 ימים (בבדיקה עוקבת): הכייל לזן L. pomona מזנק ל-1:12,800.

• השאלות שלך לניתוח המקרה:

  1. מהי האבחנה הסופית של הכלב?

  2. כיצד תסבירי את העובדה שהכלב חלה בצורה כה קשה למרות שחוסן חודש לפני כן?

  3. מהו מוסר ההשכל הקליני והאבחוני המרכזי מהמקרה?

1. אבחנה סופית: הדבקה פעילה ואקוטית בחיידק הלפטוספירה מהזן L. pomona. האבחנה מאושרת רשמית על ידי עלייה של פי 128 בכייל הנוגדנים (הרבה מעבר לעלייה של פי 4 הנדרשת כדי להגדיר מקרה כדיאגנוסטי).

2. הסבר לחולי למרות החיסון: הכלב חוסן בחיסון משושה. חיסון זה מגן מפני שני זנים בלבד של לפטוספירה (L. canicola ו-L. icterohaemorragiae) ואינו מכיל הגנה מפני הזן L. pomona (הקיים רק בחיסון המתומן). לכן, הכלב היה חשוף לחלוטין לזן האלים שבו נדבק.

3. מוסר ההשכל הקליני והאבחוני:

   • מניעה נכונה: בכלבים בעלי אורך חיים פעיל שמשחקים במים ומצויים בסביבת חיות בר (כמו חזירי בר המפיצים את זן הפומונה) – חובה לחסן בחיסון מתומן המכיל הגנה על כל 4 הזנים ולא להסתפק בחיסון המשושה.

   • מלכודת הכייל המוקדם: בשלבים האקוטיים המוקדמים של המחלה, לגוף לוקח זמן לייצר נוגדנים. לכן, כייל ראשוני נמוך (כמו 1:100) עלול להטעות ולגרום לשלילת המחלה בטעות. חובה לבצע בדיקה עוקבת כעבור 10 ימים כדי לזהות את הזינוק המערכתי בכייל