קומפלקס מחלות נשימה בחתולים

אילו שישה פתוגנים מרכיבים את קומפלקס מחלות הנשימה בחתולים, וכיצד הם מסווגים מבחינה ביולוגית?

הקומפלקס מורכב משילוב של נגיפים (וירוסים) ופתוגנים חיידקיים משניים:

• נגיפים (פתוגנים מרכזיים):

  1. וירוס ההרפס.

  2. וירוס הקליצי.

  3. וירוס השפעת (תחת סימן שאלה).

• חיידקים (המשמשים בעיקר כגורמים משניים): 4. קלמידיה. 5. ברטונלה. 6. מיקופלזמה.

מהי מידת הנפוצות של וירוס ההרפס בחתולים, היכן הוא נוטה להתמקם בגוף במצבים שגרתיים וכיצד הוא מועבר?

• נפוצות: נפוץ מאוד; המחלה קיימת למעשה בכל חתולייה או מקבץ של חתולי רחוב.

• נשאות שקטה (לטנטיות): ברוב המקרים מדובר במחלה תת-קלינית שקטה, שבה הווירוס "מתחבא" בתוך הגנגליונים של מערכת העצבים.

• התפרצות: המחלה מתפרצת בעיקר בגורים צעירים ובמצבי לחץ (סטרס).

• דרכי העברה: הווירוס עובר בעיקר דרך האוויר (אירוסול).

מהם הסימנים הקליניים העיקריים של וירוס ההרפס במערכת הנשימה, בעיניים, בפה ובעור?

• סימני נשימה: בתחילת התהליך מופיעים סימני מערכת נשימה עליונה הכוללים עיטושים, חרחור ושיעול. המחלה עלולה להפוך למחלה חסימתית וממיתה, ובגילאים מבוגרים להוביל לברונכיטיס כרוני. במצבים קשים נפגעים גם איברי הגרון ומתפתחת דלקת ריאות.

• סימני עיניים: הפרשות קשות מהעיניים, פגיעה בעפעפיים ובקרנית ופגיעה עמוקה.

• סימני פה: הופעה של כיבי פה.

• סימני עור: פגיעה בעור הפנים שיכולה להפוך לדלקת עור כרונית עד גיל מאוחר (כמוצג באיור 5 המציג נמק וגלדים קשים באזור האף).

• סימנים מערכתיים: חוסר תיאבון קשה ואף מוות

אילו פגיעות עיניות קשות נגרמות על ידי וירוס ההרפס, ומהו המונח הרפואי לפגיעה העינית העמוקה שלו?

• פגיעה בלחמית ובעפעפיים: הווירוס מחולל דלקות עיניים קשות, גורם להפרשות עיניות מרובות ופוגע ישירות בעפעפיים ובקרנית (תוך יצירת כיבים קשים בקרנית) (כמוצג באיורים 2 ו-3 שבהם נראים גורים עם הפרשות קשות המדביקות וסוגרות את העפעפיים).

• אוביאיטיס: מחלת העיניים של ההרפס יכולה לחדור לעומק העין ולגרום לאוביאיטיס (דלקת של הענבייה) (כמוצג באיור 4 המציג כלי דם מודגשים ושינויים דלקתיים בתוך העין).

• כיבי פה: הווירוס גורם לכיבים בריריות חלל הפה.

אילו נזקים בלתי הפיכים עלול וירוס ההרפס לגרום לעיניים, לאף ולמערכת הנשימה של חתולים צעירים בגיל מבוגר?

• נזק לעין (איבוד ראייה): בשלב הראשון העין סגורה עקב הפרשות (כמוצג באיור 2). במידה ומתפתח זיהום חיידקי משני, חלה פגיעה קשה בקרנית שעלולה להוביל לאיבוד מלא של העין.

• נזק מבני לאף (הרס עצם): האף נסתם מהפרשות (כמוצג באיור 3). בהמשך מתפתחת דלקת קשה של קירות האף המובילה להרס של עצמות האף.

• השלכה לטווח ארוך: חתולים שעברו פגיעה כזו כגורים יסבלו מסיבוכי נשימה קשים וכרוניים גם בגיל מבוגר

אילו ארבע שיטות מעבדה קיימות לאבחון וירוס ההרפס (ומדוע הן אינן בשימוש קליני שגרתי)?

האבחון המעבדתי אינו נפוץ בשימוש קליני שגרתי, ומבוצע בעיקר במקרים מיוחדים באמצעות:

1. בדיקת פי.סי.אר : מבוצעת בדרך כלל על ידי לקיחת דגימה עם מטוש מאזור השקדים של החתול.

2. גידול בתרבית: בידוד וגידול של הווירוס במעבדה.

3. מיקרוסקופ אלקטרוני: לצפייה ישירה במבנה הווירוס.

4. צביעה אימונוהיסטוכמית: מבוצעת בדרך כלל לאחר המוות (על רקמת מוח או ריאה) כאשר הממצאים ההיסטולוגיים תומכים בכך

מהם ארבעת מרכיבי הטיפול התומך בהרפס, אילו תרופות ניתנות, ומהי הפעולה הטיפולית החשובה ביותר בגורים?

• טיפול תומך (בהתאם לחומרת המצב): מתן נוזלים, חמצן (במצבי קוצר נשימה), הזנה תומכת ושימוש במגיני קיבה.

• טיפול תרופתי:

  • אנטיביוטיקה: (אמפיצילין ודוקסיצילין) למניעה וטיפול בזיהומים חיידקיים משניים.

  • חומרים אנטי-ויראליים: טיפול חדש יחסית ויקר מאוד, שיעילותו הקלינית אינה בטוחה לחלוטין.

• הפעולה החשובה ביותר (במיוחד בגורים): טיפול מקומי קפדני בעיניים ובאף הכולל ניקוי קבוע של הגלדים וההפרשות (מניעת חסימת האף וסגירת העפעפיים כמוצג באיורים 2 ו-3).

• האתגר הקליני: נטייה חזקה לחזרתיות של המחלה במצבי לחץ (סטרס).

אילו צעדים מניעתיים יש לנקוט כדי להגן על חתולי בית וחתוליות מפני התפרצות של וירוס ההרפס?

1. פרוטוקול חיסונים: מתן חיסון חי מוחלש (כחלק מהחיסון המרובע) בגיל 8 שבועות ו-12 שבועות.

2. חיסון אימהות: חשיבות עליונה לחיסון חתולות הרבעה/אימהות בבתי גידול.

3. חיסון שנתי: מומלץ על פי הספרות (אם כי אין הוכחות חותכות לגבי התכיפות המדויקת הנדרשת).

4. מניעת סטרס (לחץ): מניעת גורמי לחץ המעוררים את התפרצות הווירוס מהגנגליונים.

5. בידוד מניעתי: בידוד חתולים חולים וחתולים חדשים המגיעים לחתולייה למשך 3 שבועות לפחות.

מהם המאפיינים האפידמיולוגיים של וירוס הקליצי, כיצד הוא מועבר ובמה שונה דפוס הנשאות שלו מזה של וירוס ההרפס?

• תפוצה: נפוץ מאוד בעולם כולו, בעיקר בקרב אוכלוסיות של חתולי רחוב, ומתפרץ במצבי לחץ (סטרס).

• דרכי העברה: מועבר בעיקר באמצעות מגע ישיר. הווירוס מופרש בדרכי הנשימה, בצואה ובשתן של החתול החולה.

• מאפייני נשאות ייחודיים (בשונה מהרפס):

  • שיעור הנשאות של קליצי בחתוליות גבוה משמעותית מזה של הרפס.

  • הנשאות של וירוס הקליצי היא רציפה (מתמשכת ללא הפסקות)

מהם ההבדלים הקליניים והאיבריים העיקריים בין חתול החולה בקליצי לחתול החולה בהרפס?

הקליניקה של קליצי מגוונת יותר וכוללת מאפיינים ייחודיים:

• כיבי פה קשים יותר: כיבי הפה חמורים בהרבה ועלולים להוביל לדלקת חניכיים כרונית קשה (כמוצג באיור 1 ובאיור 6 המציגים כיבים אדומים, כואבים ומתוחמים על גבי הלשון).

• פגיעה בפרקים (צליעה): תיתכן צליעה ודלקות פרקים; הווירוס עלול להישאר במצב לא פעיל בפרקים למשך שנים.

• פגיעה בכפות הרגליים והעור: תיתכן בעיית עור ושלפוחיות בעיקר בכפות הרגליים (כמוצג באיור 7), שם הווירוס יכול להישאר לא פעיל שנים.

• פחות פגיעה נשימית ועינית: בקליצי יש פחות דלקות ריאות ושיעול, ופחות בעיות עיניים בהשוואה להרפס.

• סימנים מערכתיים נוספים: תיתכן מחלת עיכול (הקאות ושלשולים) ואף הופעה של צהבת. המחלה הסיסטמית הכללית לרוב פחות חמורה מזו של הרפס.

מהו סוג הפתוגן הגורם לקלמידיה בחתולים, מהו המין הספציפי, ומדוע הוא נכלל בחיסון המרובע?

• הפתוגן: חיידק תוך-תאי ייחודי.

• המין הספציפי בחתולים: החיידק נקרא

• הבדל זואונוטי (אינו זואונוטי): בשונה מהמין המפורסם (הגורם למחלת ה"דררת" ועובר מתוכים לבני אדם), החיידק הספציפי של החתול אינו זואונוטי ואינו מדביק בני אדם.

• מניעה: החיידק מהווה חלק מקומפלקס מחלות הנשימה ונכלל כמרכיב בתוך החיסון המרובע לחתולים.

• אפידמיולוגיה והעברה: מועבר דרך מגע ישיר ובעל תפוצה רחבה מאוד בחתולי רחוב. הוא מדביק תאי אפיתל בעיניים, בנשימה, בעיכול ובמערכת המין.

כיצד מתפתחת מחלת הקלמידיה בגוף, מהו הסימן הקליני המרכזי שלה ומדוע שיעול ונשימה כבדה נדירים בה?

• תחילת ההדבקה: ההדבקה מתחילה ישירות באפיתל הלחמית של העין ומשם מתפשטת לאיברים נוספים.

• דלקת הלחמית: זהו הסימן הקליני המרכזי והנפוץ ביותר של קלמידיה. הדלקת מתפתחת כעבור יומיים מההדבקה ועלולה להפוך לכרונית (כמוצג באיור 8 המציג לחמית עין נפוחה מאוד, אדומה ומודלקת עם הפרשה רירית). בדרך כלל מדובר בדלקת לחמית חיצונית.

• דלקת האף: פגיעה בריריות האף הגורמת להפרשות ועיטושים.

• סיבוכים וכיבים: מתפתחים בעיקר כאשר ישנו זיהום חיידקי משני מפתוגנים אחרים.

• בעיות נשימה ושיעול: נחשבים לנדירים מאוד בקלמידיה פשוטה, ומהווים עדות להתפתחות זיהום משני בריאות

אילו שלוש שיטות אבחון קיימות לקלמידיה, מהי האנטיביוטיקה המועדפת לטיפול ומהו משך הזמן הנדרש להחלמה?

• אבחון מעבדתי (לא נפוץ בשימוש קליני שגרתי): בדיקת פי.סי.אר , מיקרוסקופיה של משטחי קונג'ונקטיבה (לחמית), או שימוש במיקרוסקופ אלקטרוני.

• פרוטוקול הטיפול האנטיביוטי:

  • הטיפול מבוסס על מתן אנטיביוטיקה סיסטמית (מערכתית), כאשר הבחירה המועדפת היא החומר דוקסיצילין סיסטמי.

  • משך הטיפול: דורש טיפול ממושך ועקבי של כ-4 שבועות.

• מאפיין החיידק: החיידק מגיב מהר מאוד לטיפול האנטיביוטי (הטבה קלינית מהירה), אך הוא נחשב לחיידק עיקש במיוחד שנוטה להישאר בגוף זמן רב, ולכן חובה להשלים את כל תקופת הטיפול הממושכת למניעת חזרתיות

מהו הפרוטוקול לטיפול מדורג למחלות בדרכי הנשימה?

ניהול סביבתי ומניעת התפרצות מחלות נשימה בחתולים דורשת שלושה עקרונות. מה הם?