1/28
אילו מ’ מאפשרות היצמדות, תקשורת ותמיכה מכנית ?
Cell Junctions
מחברים בין תאים סמוכים
מעבירים כוחות מכניים מתא לתא
מאפשרים תקשורת ותפקוד מתואם של הרקמה
ECM- רשת חלבונים ופוליסכרידים המקיפה את התאים ו:
מעגנת אותם לרקמה
מספקת תמיכה מבנית
מעניקה יציבות מכנית
*ישנם 2 סוגי חיבורים עיקריים: תא-תא ותא-ECM
מהם סוגי ה-Cell-junctions?
*כל הצמתים משתמשים בחלבוני היצמדות טרנס-ממברנליים, אך כל אחד מהם מחובר לרכיב שונה של שלד התא או מבצע תפקיד שונה
צמתי עיגון -Anchoring Junctions
מחברים תאים זה לזה/ל-ECM ומעניקים לרקמה חוזק ויציבות מכנית כך שהיא לא תיקרע בזמן מתיחה או לחץ ומתחלקים ל:
חיבורי תא-תא לטרלי- junctions Adherens (נקשרים לאקטין בתוך התא ומחברים בין תאים סמוכים באמצעות קדהירינים) ו-Desmosomes (נקשרים לסיבי-ביניים) ומאפשרים לרקמה לעמוד בפני כוחות מכניים
חיבורי תא-ECM -Hemidesmosomes (נקשרים לסיבי-ביניים) ו-adhesions Focal (נקשרים לאקטין) מחברים את התא ל-ECM (באפיתל לרוב ללמינה הבזלית)
צמתים הדוקים- Occluding/Tight Junctions
יוצרים מחסום אטום בין תאים סמוכים, המונע מעבר לא מבוקר של חומרים ביניהם
שומרים על ההפרדה בין הצד האפיקלי לצד הבאזלי של התא וכך שומרים על קוטביותו
צמתי תקשורת - Communication/Gap Junctions
יוצרים תעלות המחברות בין הציטופלסמה של תאים סמוכים ומאפשרות מעבר יונים ומולקולות קטנות - מסנכרנים את פ’ התאים (כמו בהתכווצות מותאמת של תאי הלב)

Gap Junctions
תעלות תקשורת ישירות בין תאים סמוכים
מאפשרות מעבר של יונים ומולקולות עד 1000 dA (או 1 קילו-דלתון) אך לא של חלבונים או מאקרומולקולות.
מתאפשר צימוד חשמלי ומטבולי בין תאים - חשוב במיוחד בשריר הלב לסנכרון פ’ חשמלית
כל תעלה נוצרת מחיבור של 2 קונקסונים (אחד מכל תא), שמורכבים כל אחד מ-6 קונקסינים

Tight Junctions
צמתי אטימה הנמצאים בחלק האפיקלי של תאי האפיתל
אינם מחזקים את הרקמה אלא אוטמים את המרווח בין התאים ומבקרים את המעבר הפרה-תאי של חומרים
*כך גלוקוז במעי נספג בעיקר דרך טרנספורטרים ולא במעבר חופשי בין האפיתל
שומרים על קוטביות התא
שומרים על ההפרדה בין הדומיין האפיקלי לבזולטרלי
קלודין
החלבון הפונקציונלי המרכזי בצמתי אטימה
יוצר את גדילי האטימה (Sealing−strands) שמחברים בין ממברנות של תאים סמוכים
סוגר את המרווח בין תאים סמוכים
קובע את חדירות הצומת עבור מולקולות שונות
Cadherin CAMs- חלבוני היצמדות מסוג קדהירינים
חלבוני היצמדות (CAMs) טראנס-ממברנליים המחברים בין תאים סמוכים.
החלבונים נקשרים הומופילית (עיקרון המאפשר לתאים מאותו סוג לזהות זה את זה, להיצמד יחד ולהתארגן בצורה תקינה בתוך הרקמה) לקדהירינים על התא השכן באמצעות החלק החוץ-תאי.
החלבונים מחוברים בחלק התוך-התאי לשלד התא באמצעות חלבוני אדפטור , שמעניקים לרקמה יציבות ומאפשרים העברת כוחות מכניים
סוגי הקדהירינים ה”קלאסיים” הוגדרו לפי הרקמה שבהן זוהו:
E-cadherin→ שומר על שלמות הרקמת האפיתל
N-cadherin→ נמצא במ’ העצבים, בשריר ובעדשת העין
P-cadherin→נמצא בשליה ובאפידרמיס
קדהירינים כמולקולות אדהזיה תלויות סידן
יוני סידן נקשרים לדומיינים החוץ-תאיים של הקדהרין (Flexible hinge region ) ומייצבים את המבנה שלו
בנוכחות סידן- הקדהרין נשאר קשיח ויציב ונוצר קישור חזק קבין התאים
בהיעדר סידן- המבנה נעשה גמיש ובלתי יציב כך שהקדהרין “מתקפל” וההיצמדות בין התאים נחלשת
אפקט ה”סקוטץ’”-Velcro (מנגנון ההיצמדות )
קדהרינים יוצרים הרבה קשרים חלשים בין שני תאים, כשכל הקשרים יוצרים היצמדות חזקה ויציבה (בדומה לסקוטץ’) ולכן קשה להפריד בין התאים
קדהירינים בהתפתחות עוברית
במהלך ההתפתחות העוברית משתנה דפוס הביטוי של (סוג) קדהירינים, שמשנה את ההיצמדות בין תאים, נדידתם והפרדה בין רקמות- מה שתורם ביצירת איברים
Cell-sorting
כשמערבבים תאים שמבטאים קדהירינים שונים אז:
תאים עם E−cadherin יתקבצו ביחד
תאים עם N−cadherin יתקבצו ביחד
גם כשמדובר באותו סוג קדהרין אבל רמות ביטוי שונות, תאים בעלי ביטוי גבוה נוטים להתארגן יחד ותאים בעלי ביטוי נמוך יחד
-הסיבה היא שהקשרים ההומופיליים בין תאים דומים חזקים ויציבים יותר-
כיצד קדהירינים מחוברים לשלד התא?
חלבוני Adaptor - מצויים בין הקדהירינים לסיבי האקטין ותפקידם לחבר בין הקדהירינים לשלד התא❗
החלבונים יוצרים יחד קומפלקס המחבר את הקדהרין לסיבי האקטין, כשהעיקריים הם:
α,β,p120−catenin
Vinculin - מחזק את הקישור בין אקטין לחלבוני האדפטור (האחרים-מסתבר קטנים יותר) ובכך מייצב את הצומת

Adhesion belt
בתאי אפיתל, junctions Adherens אינם יוצרים נק’ חיבור בודדות אלא חגורה רציפה המקיפה את כל התא.
החגורה מחוברת לסיבי אקטין ומקשרת את התא לכל התאים הסמוכים, כך שנוצרת רשת אקטין רציפה לאורך כל שכבת האפיתל
במהלך התפתחות עוברית, סיבי האקטין מתכווצים בחלק האפיקלי של תאי האפיתל כך ששכבת האפיתל מתקפלת פנימה (Invagination) ובהמשך נוצרים ממנה צינורות ושלפוחיות שמשמשים ליצירת איברים❗
דסמוזומים -Desmosomes
צמתי עיגון מסוג תא-תא (junctions Anchoring cell−cellִִ) שתפקידם להעניק לרקמה חוזק מבני (במיוחד ברקמות החשופות למתיחה ולחץ-עור, לב , אפיתל שונה)
הרכב הדסמוזומים:
חלבוני היצמדות- חלבונים המחברים בין 2 תאים
Desmoglein
Desmocollin
קדהירינים לא קלאסיים ומיוחדים שפועלים בזוגות
חלבוני מתאם -חלבונים מחברים את חלבוני ההיצמדות לשלד התא
Plakoglobin
Plakophilin
Desmoplakin
סיבי-ביניים - הדסמוזום מחובר לסיבי ביניים, שמקנים חוזק ועמידות גבוהה בפני מתיחה (בעיקר קרטין בתאי אפיתל) ולא לסיבי אקטין
-קדהירינים←תא⇔תא -
המידסמוזומים- Hemidesmosomes
מחבר את התא ל-ECM ובעיקר ללמינה הבזאלית.
בתוך התא, סיבי הביניים (קרטין) מתחברים לחלבוני המתאם (Adaptor) שמחוברים לאינטגרינים ובכך יש קישור בין השלוש בתוך התא.
בצד החוץ-תאי, האינטגרינים נקשרים ללמינה הבזאלית וכך מעגנים את התא ל-ECM
-ECM⇔אינטגרינים←תא -

צמתי היצמדות- Focal adhesions/Contacts
מחברים בין ה-ECM לבין סיבי האקטין של התא
ECM⇔Intigrins⇔Adaptor−protein⇔Actin−fibers⇔Cytockeleton
מבנים אלו נבנים ומתפרקים לפי הצורך ולכן מאפשרים עיגון זמני, נדידת תאים והעברת כוחות ואותות מהסביבה
במהלך הנדידה נוצרים מוקדי היצמדות חדשים בחזית התא בעוד שהאחוריים מתפרקים וכך התא מתקדם
האינטגרינים הם חלבוני ההיצמדות המרכזיים ופועלים כהטרודימרים המורכבים מתת-יחידות α ומ-β, כשהשילוב ביניהן קובע את הספציפיות (β נפוצה יותר במגוון רקמות בעוד ש-α תורמת יותר לייחודיות הרקמתית)

Integrin CAMS - חלבוני היצמדות מסוג אינטגרינים
אינטגרינים הם חלבוני היצמדות טרנס-ממברנליים המחברים בין התא ל-ECM,ובכך מעגנים את התא ומעבירים כוחות ואותות.
בנויים מתת-יחידות α ו-β שמרכיבות רצפטור הקושר מרכיבי ECM כמו פיברונקטין, קולגן ולמינין
ה-ECM
רשת של חלבונים ופוליסכרידים הנמצאת מחוץ לתאים וממלאת את המרווח ביניהם
מספקת תמיכה מכנית לרקמה ומשפיעה על התנהגות התאים באמצעות אותות ביוכימיים ומכניים:
תמיכה מכנית- יוצרת שלד חוץ-תאי המעניק לרקמה יציבות, חוזק וגמישות
עיגון תאים- תאים מתחברים ל-ECM באמצעות אינטגרינים, המחברים בין ה-ECM לשלד התא וכן מעגנים את התאים ומעבירים אותות
ויסות התנהגות התא- משפיעה על חלוקת תאים, נדידתם, התמיינותם, הישרדותם וצורתם ולכן חיונית בהתפתחות ובריפוי פצעים ובמחלות כמו סרטן
הרכב ה-ECM
בכל רקמה קיימים תאים המתמחים בייצור ה-ECM המתאים לה:
פיברובלסטים- מייצרים את ה-ECM של רקמת החיבור
התאים העיקריים שמייצרים קולגן (ועוד מרכיבי ECM)
כונדרובלסטים- מייצרים את ה-ECM של הסחוס
אוסטאובלסטים- מייצרים את ה-ECM של העצם ומאפשרים את מינרליזצייתה (שקיעה של סידן וזרחן)
ההרכב והארגון של ה-ECM הם שקובעים במידה רבה את התכונות והתפקודיות של כל רקמה- כשיש 3 קבוצות מרכיבים עיקריות:
גליקוזאמינוגליקנים -GAGs
פוליסכרידים ארוכים וטעונים שלילית הסופחים מים ויוצרים חומר דמוי ג’לי ובכך מעניקים לרקמה לחות ועמידות בפני כוחות דחיסה
חלבונים סיביים
כוללים בעיקר קולגן ואלסטין, שיוצרים את השלד המבני של ה-ECM ומספקים לרקמה חוזק, תמיכה מכנית וגמישות
גליקופרוטאינים שאינם קולגן (Non−collagenglycoproteins)
כוללים חלבונים כמו פיברונקטין (Fibronectin)ולמינין (Laminin), שתפקידם לארגן את ה-ECM, לקשר בין התאים למטריצה ולהעביר אותות המשפיעים על התנהגות התאים
שרשראות הסוכרים שע”ג גליקופרוטאינים וגליקוליפידים יוצרות מעין “ברקוד רקמתי” (glycocodeִִ) המסייע בזיהוי תאים, הכוונת אינטראקציות ביניהם ושמירה על זהות ותפקוד הרקמה❗


גליקוזאמינוגליקנים -GAGs
שרשראות ארוכות של פוליסכרידים המורכבות מיחידות דו-סוכר החוזרות על עצמן ונמצאות ב-ECM (מטריצה חוץ-תאית)
בעלות מטען שלילי גבוה (בעיקר העקבות קב’ קרבוקסילאט וסולפאט) ולכן מושכים יוני נתרן ומים ויוצרים ג’ל עשיר במים- המים הכלואים בג’ל מקנים לרקמה עמידות בפני כוחות דחיסה❗
ישנם מס’ תתי-קבוצות עיקריות של GAG:
ח’ היאלורונית- Hyaluronan
משמשת כ”ממלאת רקמה” (Tissue−filler) ומקנה נפח ולחות ל-ECM
אינה מכילה קב’ סולפט (מה שמייחד אותה כ-GAG), כשכל יחידות הדו-סוכר שלה זהות, השרשרת שלה ארוכה במיוחד והיא אינה קשורה לחלבון ליבה
הח’ מסונתזת ע”י האנזים Hyaluronan−synthase המצוי בממברנת התא, מאריך את השרשרת ישירות ל-ECM.
❗ייצורה תלוי במצב המטבולי והתזונתי של התא❗
Dermatan sulfate & Chondroitin sulfate-
נפוצים בסחוס, גידים וברקמות חיבור ותורמים לעמידות בפני לחץ
Heparan sulfate-
נמצא על פני התאים, בממברנה הבזאלית וב-ECM ומשתתף בתהליכי איתות
Keratan sulfate-
נמצא בקרנית ובסחוס

פרוטוגליקנים- Proteoglycans
מולקולה גדולה הנוצרת משרשראות GAG הקשורות קוולנטית לשייר סרין בחלבון ליבה באמצעות רצף מקשר של טטר-סכריד ( tetrasaccharide linker)
Core−proteinּּּ+GAG−chain=Proteoglycan
מאפייני Proteoglycans
סופחים מים
בולמים זעזועים
מארגנים את ה-ECM
משתתפים בהעברת אותות ובאינטראקציות בין התאים ל-ECM
מוכנים ומופרשים אל ה-ECM בוזיקולות (בניגוד לרוב ה-GAGים שמסונתזים ומתווספים לחלבון הליבה בגולג’י)
חלבון סיבי- קולגן
החלבון הנפוץ ביותר ב-ECM ואחד החלבונים השכיחים בגוף
מצוי בעור, בגידים, ברצועות, עצם ובסחוס
תפקידו העיקרי הוא להעניק עמידות וחוזק בפני כוחות מתיחה (Tensile−forces)
מבנה:
שרשרת α של קולגן מאופיינתת ברצף חוזרני של Gly−X−Yִִ שבו גליצין מופיעה בכל ח”א שלישית ו-X ו-Y הן לרוב פרולין והידרוקסי-פרולין
**בזכות גודלה הקטן של גליצין, מתאפשרת אריזה צפופה של 3 שרשראות ואילו פרולין והידרוקסי-פרולין מייצבות את המבנה
Collagen=3∗α−chains שמתלפפות יחד ליצירת מבנה Triple−helix

מנגנון היווצרות קולגן
סנתוז Procollagen בתוך התא - מורכב מ-3 שרשראות α במבנה Triple−helix ובקצוותיו פרו-פפטידים המונעים ממנו להתאגד לסיבים בתוך התא
הפרשתו ל-ECM וביקוע הפרו-פפטידים ע”י אנזימים לקבלת קולגן (Tropocollagen)
ביצוע Self−assembly והתאגדות המולקולות ל-Collagen−fibrils ובהמשך ל-Collagen−fibers עבים וחזקים
ההתאגדות היא ספונטנית אבל הארגון הסופי של הפיברילות הוא תלוי-רקמה (Tissue−dependent) ומכוון ע”י התאים המייצרים את ה-ECM - כך שמבני סיבי הקולגן מותאם לתפקיד המכני של כל רקמה וישנה השפעה הדדית בה הקולגן מכוון את תנועת הפיברובלסטים
חלבון סיבי- אלסטין
חלבון ECM שתפקידו להעניק לרקמות גמישות ויכולת לחזור לצורתן המקורית לאחר מתיחה
מצוי בעיקר ברקמות שעוברות מתיחה חוזרת כמו דופן עורקים, ריאות, עור ורצועות אלסטיות
באבי-העורקים, האלסטין מהווה כ-50% מהמשקל היבש של הדופן
מבנה:
חלבון מאוד הידרופובי
עשיר בח”א גליצין ופרולין
אינו עובר גליקוזילציה משמעותית
בין חלבוני אלסטין נוצרים קשרי צילוב (cross−linking) -בעיקר בין שיירי ליזין ויוצרים רשת אלסטית חזקה❗
מנגנון הפעילות :
במצב רגיל- רשת האלסטין נמצאת במבנה מקופל ואקראי
בעת מתיחה- הרשת נפרשת ונמתחת
בשחרור/הרפייה- ההידרופוביות של החלבון יחד עם ה-cross−linking גורמות לרשת לחזור למצבה המקורי

הממברנה הבזאלית
שכבה דקה, חזקה וגמישה של מולקולות מטריצה (ECM) הנמצאת מתחת לתאי אפתיל, שריר, שומן ותאי שוואן.
מהווה בסיס תמיכה לתאים ומפרידה אותם מרקמת החיבור הסמוכה
תפקידי הממברנה
תמיכה ועיגון מכני של התאים לרקמה
הפרדה בין רקמות שונות
סינון בררני של מולקולות (למשל בגלומרולוס של הכליה)
קביעת קוטביות (Polarity) של תאי אפיתל
השפעה על מטבוליזם התא, הישרדותו, חלוקתו והתמיינותו
ארגון חלבונים בממברנת התא
הכוונת נדידת תאים במהלך התפתחות וריפוי רקמות
יצירת הממברנה הבזאלית
הממברנה מיוצרת ע”י התאים הנמצאים משני צדדיה- תאי האפיתל ותאי הסטרומה (רקמת חיבור)
שני סוגי התאים מפרישים את מרכיבי ה-ECM המרכיבים את השכבה:
Laminin-
גליקופרוטאין גדול המורכב משלוש שרשראות (α,β,γ) המחוברות בקשרי די-סולפיד ויוצרות מבנה דמו צלב

מסוגל לבצע ארגון עצמי (Self−assembly) וליצור רשת עצמאית בממברנה הבזאלית
נקשר לרצפטורים ממברנליים (בעיקר אינטגרינים ודיסטרוגליקן בתאי השריר) שבאמצעותם הוא מחבר את שלד התא ל-ECM ומעביר אותות הישרדות, התמיינות ונדידה
Collagen Type IV-
קולגן אופייני לממברנה הבזאלית.
בניגוד לקולגנים סיביים, קולגן 4 יוצר רשת תלת-ממדית מסועפת המספקת חוזק ויציבות לממברנה הבזאלית באמצעות יצירת דימרים וטטרמרים
Nidogen-
גליקופרוטאין המשמש כ”חלבון מגשר” בין רשת הלמינין לרשת קולגן 4
Perlecan-
פרוטוגליקן גדול הקושר מים ומולקולות שונות ותורם ליציבות, סינון וארגון המטריצה
ארגון הממברנה הבזאלית
למינין וקולגן IV יוצרים 2 רשתות נפרדות
הגליקופרוטאין Nidogen והפרוטוגליקן Perlecan מתחברים ביניהם וכך נוצרת רשת צפופה ומצולבת ( Cross−Linked Network) של חלבונים ופרוטוגליקנים המעניקה לממברנה הבזאלית חוזק מכני ועמידות❗

הממברנה הבזאלית כמחסום סלקטיבי
הממברנה הבזאלית משמשת כמחסום לתנועת תאים ומולקולות (היא מונעת מפיברובלסטים שברקמת החיבור להגיע לאפיתל), ועם זאת תאים מסוימים- מאקרופאג’ים, לימפוציטים ושלוחות עצב, יכולים לעבור דרכה לאחר פירוק מקומי של מרכיבי המטריצה באמצעות אנזימים פרוטאוליטיים
תפקידה של הממברנה הבזאלית ברגנרציית רקמות
לאחר פגיעה בשריר, עצב או אפיתל, הממברנה הבזאלית לעיתים נשארת שלמה גם אם התאים נהרסו❗
הממברנה משמשת כפיגום (Scaffold) המכוון את נדידת התאים המתחדשים וכך מאפשרת שחזור של המבנה המקורי ורגנרציה של הרקמה
דוג’ של שחזור ה-Junction Neuromuscular (4 שלבים):
התנוונות תא השריר ועצב לאחר פגיעה
שלמות הממברנה הבזאלית שומרת על מבנה הרקמה
סיב העצב וסיב השריר החדשים גדלים לאורך הממברנה הבזאלית
העצב המתחדש חוזר למיקום החיבור המקורי עם השריר וקולטני האצטילכולין מתרכזים מחדש באותו אזור
