סיכום אי-ספיקה נשימתית
אי-ספיקה נשימתית
הגדרה וסוגים
אי-ספיקה נשימתית: מצב חירום בו מערכת הנשימה לא מצליחה לספק חמצן או לסלק פחמן דו-חמצני מהדם ביעילות מספקת, או שניהם. מצב זה גורם להיפוקסמיה (רמות חמצן נמוכות בדם) או היפרקרביה (רמות פחמן דו-חמצני גבוהות בדם).
ההגדרה המעודכנת: כשל נשימתי מתרחש כאשר ישנה חריגה בערכי הגזים בדם: נמוך מ-60 ממ"כ ו/או גבוה מ-50 ממ"כ.
סוגים:
אקוטי: מתפתח במהירות, לרוב תוך דקות או שעות. מצב זה עלול להיות מסכן חיים ולדרוש התערבות מיידית.
כרוני: מתפתח בהדרגה לאורך זמן, לעיתים קרובות כתוצאה ממחלות ריאה כרוניות כמו COPD. הגוף עשוי להסתגל לרמות נמוכות של חמצן ולרמות גבוהות של פחמן דו-חמצני.
אקוטי על רקע כרוני: החמרה פתאומית במצב נשימתי קיים, כגון חולה COPD שמפתח דלקת ריאות.
אבחון: מתבצע בבית חולים באמצעות בדיקת גזים בדם, המודדת את רמות החמצן והפחמן הדו-חמצני בדם עורקי. הערכים הנמדדים הם ו/או .
גורמים
הרעלה: תרופות (בעיקר אופיאטים ובנזודיאזפינים), חומרים כימיים או סמים המדכאים את מערכת העצבים המרכזית ומובילים לירידה בקצב הנשימה וביעילותה.
בעיות קרדיווסקולריות: הלם מכל סוג (היפוולמי, קרדיוגני, ספטי), אי-ספיקת לב (במיוחד אי-ספיקת לב שמאלית הגורמת לבצקת ריאות), הפרעות בזרימת הדם לריאות (תסחיף ריאתי).
פגיעות נוירולוגיות: פגיעה במערכת העצבים המרכזית (כגון שבץ מוחי, פגיעת ראש, גידולים), מחלות עצב-שריר (ALS, גיאן-בארה) או בעצבים המעצבבים את שרירי הנשימה (פגיעה בעצב הסרעפתי).
בעיות שריר: מחלות ניוון שרירים (כמו ניוון שרירים על שם דושן), חולשת שרירים כתוצאה מתת-תזונה או חוסר שימוש.
טראומה: פגיעות פיזיות בבית החזה (צלעות שבורות, חזה אוויר), בריאות (חבלת ריאה, תמט ריאתי) או במערכת הנשימה (קרע בקנה הנשימה).
הפרעות מטבוליות: חמצת מטבולית (סוכרתית, לקטית), מצבים מטבוליים אחרים (תת-תריסיות קשה).
סוגים של אי-ספיקה נשימתית
Type I (היפוקסמיה): PaO_2 < 60 mmHg.
בעיה ביחס Q/V (חוסר התאמה בין אוורור לפרפוזיה): מצבים בהם יש אוורור תקין אך זרימת הדם לריאות לקויה, או להפך.
בעיות אוורור (דלקת ריאות, תמט ריאתי, אסתמה, COPD).
בעיות פרפוזיה (תסחיף ריאתי, מחלות כלי דם ריאתיות).
סיבות נוספות: שינויים בלחץ חלקי של חמצן בסביבה (שהייה בגובה רב), Shunt ריאתי (מעבר דם לא מחומצן מהצד הימני של הלב לצד השמאלי מבלי לעבור חמצון בריאות).
Type II (היפרקרביה): PaCO_2 > 50 mmHg.
מוביל לחמצת נשימתית: הצטברות פחמן דו-חמצני בדם גורמת לירידה ב-pH הדם.
מטבוליזם מוגבר (חום גבוה, ספסיס, פעילות גופנית מאומצת).
ירידה באוורור (מחלות ניווניות, פגיעות נוירולוגיות, מינון יתר תרופות וסמים, מחלה נשימתית, היפוונטילציה).
היפוונטילציה מתמשכת גורמת להיפוקסמיה: כתוצאה מירידה באוורור, רמות החמצן בדם יורדות.
זיהוי וטיפול באי-ספיקה נשימתית אקוטית
אבחון מהיר: זיהוי הסימנים והתסמינים של אי-ספיקה נשימתית חיוני להתחלת טיפול מוקדם.
התערבות מיידית: שמירה על נתיב אוויר פתוח, סיוע נשימתי (מסכת חמצן, הנשמה מכאנית) ואספקת חמצן בריכוז גבוה.
טיפול תומך וניטור מתמיד: מתן נוזלים, תמיכה קרדיווסקולרית, ניטור רציף של מדדים חיוניים (דופק, לחץ דם, סטורציה, קפנוגרפיה).
הערכה מחודשת והתאמת טיפול: מעקב אחר תגובת המטופל לטיפול והתאמת הטיפול בהתאם.
אבחון בשטח
הערכה קלינית (סקר ABC ובדיקות עזר): הערכת נתיב אוויר, נשימה ומחזור הדם, שימוש באמצעי ניטור כגון סטורציה וקפנומטריה.
סימנים לאי-ספיקה נשימתית
שינויים ברמת ההכרה: עירנות יתר, בלבול, אי שקט, ירידה בתגובתיות, אובדן הכרה.
מצוקה נשימתית קשה: קושי בהשלמת משפטים, טכיפניאה/ברדיפניאה, תבנית נשימה חריגה, שימוש בשרירי עזר.
שינויים קרדיווסקולריים: כחלון מרכזי/פריפרי, שינויים בלחץ דם ובקצב הלב, סימני הלם (דופק מהיר, לחץ דם נמוך).
תבניות נשימה חריגות: Cheyne-Stokes, Kussmaul, Biot's breathing.
שימוש בשרירי עזר: נשימה בטנית/סרעפתית, רטרקציות בין צלעות, התרחבות נחיריים, תנוחת Tripod.
בדיקות עזר תומכות
סטורציה: ערכים תקינים: , . קריאת סטורציה תלויה בפרפוזיה תקינה.
קפנומטריה: ערכים תקינים: , . תלויה בפרפוזיה ריאתית ובאוורור נאותים.
מגבלות: Mismatch V/Q - ערכי הקפנומטריה לא תמיד מייצגים את תמונת הגזים בדם. יש לשלב נתונים עם הערכה קלינית.
דרגות חומרה למצוקה נשימתית
קל-בינוני: הכרה מלאה, משלים משפטים, טכיקרדיה מתונה, עור תקין, סטורציה מעל 94%.
קשה: הכרה מלאה, מילים בודדות, טכיקרדיה משמעותית, ציאנוזיס פריפרי, סטורציה מעל 90%.
אי-ספיקה נשימתית: אגיטטיבי/לתרגי, לא מסוגל לדבר, טכיקרדיה/ברדיקרדיה, ציאנוזיס מרכזי, סטורציה מתחת ל-90%.
הגישה הטיפולית
העשרה בחמצן: מתן חמצן באמצעות מסכה, משקפי אף או אמבו.
הנשמה לא פולשנית (CPAP/BiPAP): שימוש במכשיר CPAP או BiPAP כדי לסייע בנשימה.
ניהול נתיב אוויר מתקדם (הנשמה פולשנית): הכנסת צינור לקנה הנשימה וחיבור למכונת הנשמה.
טיפול בגורם הבסיסי: טיפול במחלה או במצב שגרם לאי-ספיקה הנשימתית.
טיפול מדורג ומותאם למצב המטופל: התאמת הטיפול לחומרת המצב ולתגובת