סיכום אי-ספיקה נשימתית

אי-ספיקה נשימתית

הגדרה וסוגים

• אי-ספיקה נשימתית: מצב חירום בו מערכת הנשימה לא מצליחה לספק חמצן או לסלק פחמן דו-חמצני מהדם ביעילות מספקת, או שניהם. מצב זה גורם להיפוקסמיה (רמות חמצן נמוכות בדם) או היפרקרביה (רמות פחמן דו-חמצני גבוהות בדם).

• ההגדרה המעודכנת: כשל נשימתי מתרחש כאשר ישנה חריגה בערכי הגזים בדם: $PaO<em>2$ נמוך מ-60 ממ"כ ו/או $PaCO</em>2$ גבוה מ-50 ממ"כ.

• סוגים:

  • אקוטי: מתפתח במהירות, לרוב תוך דקות או שעות. מצב זה עלול להיות מסכן חיים ולדרוש התערבות מיידית.

  • כרוני: מתפתח בהדרגה לאורך זמן, לעיתים קרובות כתוצאה ממחלות ריאה כרוניות כמו COPD. הגוף עשוי להסתגל לרמות נמוכות של חמצן ולרמות גבוהות של פחמן דו-חמצני.

  • אקוטי על רקע כרוני: החמרה פתאומית במצב נשימתי קיים, כגון חולה COPD שמפתח דלקת ריאות.

• אבחון: מתבצע בבית חולים באמצעות בדיקת גזים בדם, המודדת את רמות החמצן והפחמן הדו-חמצני בדם עורקי. הערכים הנמדדים הם $PaO<em>2$ ו/או $PaCO</em>2$.

גורמים

• הרעלה: תרופות (בעיקר אופיאטים ובנזודיאזפינים), חומרים כימיים או סמים המדכאים את מערכת העצבים המרכזית ומובילים לירידה בקצב הנשימה וביעילותה.

• בעיות קרדיווסקולריות: הלם מכל סוג (היפוולמי, קרדיוגני, ספטי), אי-ספיקת לב (במיוחד אי-ספיקת לב שמאלית הגורמת לבצקת ריאות), הפרעות בזרימת הדם לריאות (תסחיף ריאתי).

• פגיעות נוירולוגיות: פגיעה במערכת העצבים המרכזית (כגון שבץ מוחי, פגיעת ראש, גידולים), מחלות עצב-שריר (ALS, גיאן-בארה) או בעצבים המעצבבים את שרירי הנשימה (פגיעה בעצב הסרעפתי).

• בעיות שריר: מחלות ניוון שרירים (כמו ניוון שרירים על שם דושן), חולשת שרירים כתוצאה מתת-תזונה או חוסר שימוש.

• טראומה: פגיעות פיזיות בבית החזה (צלעות שבורות, חזה אוויר), בריאות (חבלת ריאה, תמט ריאתי) או במערכת הנשימה (קרע בקנה הנשימה).

• הפרעות מטבוליות: חמצת מטבולית (סוכרתית, לקטית), מצבים מטבוליים אחרים (תת-תריסיות קשה).

סוגים של אי-ספיקה נשימתית

• Type I (היפוקסמיה): PaO_2 < 60 mmHg.

  • בעיה ביחס Q/V (חוסר התאמה בין אוורור לפרפוזיה): מצבים בהם יש אוורור תקין אך זרימת הדם לריאות לקויה, או להפך.

  • בעיות אוורור (דלקת ריאות, תמט ריאתי, אסתמה, COPD).

  • בעיות פרפוזיה (תסחיף ריאתי, מחלות כלי דם ריאתיות).

  • סיבות נוספות: שינויים בלחץ חלקי של חמצן בסביבה (שהייה בגובה רב), Shunt ריאתי (מעבר דם לא מחומצן מהצד הימני של הלב לצד השמאלי מבלי לעבור חמצון בריאות).

• Type II (היפרקרביה): PaCO_2 > 50 mmHg.

  • מוביל לחמצת נשימתית: הצטברות פחמן דו-חמצני בדם גורמת לירידה ב-pH הדם.

  • מטבוליזם מוגבר (חום גבוה, ספסיס, פעילות גופנית מאומצת).

  • ירידה באוורור (מחלות ניווניות, פגיעות נוירולוגיות, מינון יתר תרופות וסמים, מחלה נשימתית, היפוונטילציה).

  • היפוונטילציה מתמשכת גורמת להיפוקסמיה: כתוצאה מירידה באוורור, רמות החמצן בדם יורדות.

זיהוי וטיפול באי-ספיקה נשימתית אקוטית

• אבחון מהיר: זיהוי הסימנים והתסמינים של אי-ספיקה נשימתית חיוני להתחלת טיפול מוקדם.

• התערבות מיידית: שמירה על נתיב אוויר פתוח, סיוע נשימתי (מסכת חמצן, הנשמה מכאנית) ואספקת חמצן בריכוז גבוה.

• טיפול תומך וניטור מתמיד: מתן נוזלים, תמיכה קרדיווסקולרית, ניטור רציף של מדדים חיוניים (דופק, לחץ דם, סטורציה, קפנוגרפיה).

• הערכה מחודשת והתאמת טיפול: מעקב אחר תגובת המטופל לטיפול והתאמת הטיפול בהתאם.

אבחון בשטח

• הערכה קלינית (סקר ABC ובדיקות עזר): הערכת נתיב אוויר, נשימה ומחזור הדם, שימוש באמצעי ניטור כגון סטורציה וקפנומטריה.

סימנים לאי-ספיקה נשימתית

• שינויים ברמת ההכרה: עירנות יתר, בלבול, אי שקט, ירידה בתגובתיות, אובדן הכרה.

• מצוקה נשימתית קשה: קושי בהשלמת משפטים, טכיפניאה/ברדיפניאה, תבנית נשימה חריגה, שימוש בשרירי עזר.

• שינויים קרדיווסקולריים: כחלון מרכזי/פריפרי, שינויים בלחץ דם ובקצב הלב, סימני הלם (דופק מהיר, לחץ דם נמוך).

• תבניות נשימה חריגות: Cheyne-Stokes, Kussmaul, Biot's breathing.

• שימוש בשרירי עזר: נשימה בטנית/סרעפתית, רטרקציות בין צלעות, התרחבות נחיריים, תנוחת Tripod.

בדיקות עזר תומכות

• סטורציה: ערכים תקינים: $PaO<em>2 \approx 60mmHg$, $SpO</em>2 \approx 90\%$. קריאת סטורציה תלויה בפרפוזיה תקינה.

• קפנומטריה: ערכים תקינים: $PaCO<em>2 \approx 47mmHg$, $ETCO</em>2 \approx 50mmHg$. תלויה בפרפוזיה ריאתית ובאוורור נאותים.

• מגבלות: Mismatch V/Q - ערכי הקפנומטריה לא תמיד מייצגים את תמונת הגזים בדם. יש לשלב נתונים עם הערכה קלינית.

דרגות חומרה למצוקה נשימתית

• קל-בינוני: הכרה מלאה, משלים משפטים, טכיקרדיה מתונה, עור תקין, סטורציה מעל 94%.

• קשה: הכרה מלאה, מילים בודדות, טכיקרדיה משמעותית, ציאנוזיס פריפרי, סטורציה מעל 90%.

• אי-ספיקה נשימתית: אגיטטיבי/לתרגי, לא מסוגל לדבר, טכיקרדיה/ברדיקרדיה, ציאנוזיס מרכזי, סטורציה מתחת ל-90%.

הגישה הטיפולית

• העשרה בחמצן: מתן חמצן באמצעות מסכה, משקפי אף או אמבו.

• הנשמה לא פולשנית (CPAP/BiPAP): שימוש במכשיר CPAP או BiPAP כדי לסייע בנשימה.

• ניהול נתיב אוויר מתקדם (הנשמה פולשנית): הכנסת צינור לקנה הנשימה וחיבור למכונת הנשמה.

• טיפול בגורם הבסיסי: טיפול במחלה או במצב שגרם לאי-ספיקה הנשימתית.

• טיפול מדורג ומותאם למצב המטופל: התאמת הטיפול לחומרת המצב ולתגובת